החלטה בתיק ע"מ 1409/10

1. כנגד המשיבים הוגשו כתבי אישום נפרדים המייחסים להם עבירות של ידויי אבנים לפי סעיף 53א(2) לצו בדבר הוראות בטחון תש"ל-1970, בכך שמשנת 2007 ועד למעצרם יידו בנעלין אבנים במסגרת הפרות סדר המוניות לעבר כוחות הביטחון במספר רב של הזדמנויות וכי בשנת 2009, לאחר חג הקורבן בתאריך 28.11.09 במסגרת הפרת סדר המונית בנעלין יידו חבריהם של המשיבים בקת"ב לעבר כוחות צה"ל וכתוצאה מכך ניצת ג'יפ צבאי.

כמו כן מיוחסת למשיבים נטילת חלק בתהלוכה ללא רישיון, עבירה לפי סעיפים 1, 3 ו-10 לצו בדבר איסור פעולות הסתה ותעמולתה עוינת תשכ"ז-1967, בכך שבתקופה האמורה עת ביצעו את המיוחס להם לעיל, נטלו למעשה חלק בהפגנות ההמוניות האמורות ללא רישיון.

2. למעשה הראייה העיקרית כנגד המשיבים היתה עדותו של אחד מוצטפא עווד עמירה להלן- " עמירה", שנטל אף הוא חלק באירועים בהם מואשמים המשיבים.

3. לאור החלטת בית המשפט הצבאי לערעורים בע"מ 1131+1141/10 (כב' השופט סא"ל צבי לקח) אשר קבעה כי קיימת חולשה מסוימת בראיות לכאורה ניתן על ידו צו המורה כי המשיבים יוכלו להשתחרר מהמעצר כנגד הפקדת ערובה במזומן של 12,000 ש"ח כ"א וכן כנגד חתימת צד ג' על ערובה על סך 15,000 ש"ח ע"י שני ערבים.

4. בית המשפט הצביע על כך שאמרתו של אותו עמירה התייחסה למספר רב של אנשים מבלי שהוא נשאל מהו מקור היכרותו עם המשיבים עליהם מסר מידע, מה היה המרחק בינו ובין כל אחד מהמשיבים, וכן פרטים נוספים היכולים לחזק את אמרתו.

מכאן, קבע בית המשפט כי משקלה של האמרה נמוך.

5. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי ביחס לטענה בדבר פגיעה בג'יפ שנטענה ע"י אותו עמירה, הרי שאירוע זה לא התיישב עם יומן המבצעים וכי לדעתו מן הראוי היה שחוקר המשטרה יברר את הסוגיה.

6. בעקבות אותה החלטה, לא קפאה התביעה הצבאית על שמריה, והורתה לגורמי החקירה לבחון את סוגית הפגיעה בג'יפ פעם נוספת לעומקה.

7. ואכן ביום 17.2.10 נגבתה עדותו של סגן מפקד פלוגה א' שהיה עד לדבריו להצתת הג'יפ.

לדבריו, הוא זכר את המקרה שארע ביום שבת, כאשר בדר"כ ההפגנות אירעו בימי שישי, וכן טען כי זו הפעם הראשונה שהוטל לעברו בקבוק תבערה ולאחר עיון ביומן שנה וסיום חג המוסלמים מדובר בתאריך 28.11.09 שהוא המועד המיוחס לבצוע עבירת הצתת הג'יפ.

8. בהסתמך על הראייה החדשה עתרה התביעה הצבאית לבימ"ש קמא ביום 18.2.10- יום לאחר גביית עדותו של הסמ"פ, בבקשה לעיון חוזר בעניינם של כל המשיבים, כאשר טענתה העיקרית של התביעה הייתה כי עדותו של הסמ"פ מאיינת לכאורה את חולשת הראיות כפי שקבע שופט בית המשפט הצבאי לערעורים, סא"ל צבי לקח.

9. ביום 16.3.10 ניתנה החלטת בימ"ש קמא, (כב' השופטת רס"ן אתי אדר) אשר דחתה את הבקשה לעיון חוזר למעצרם של המשיבים.

10. בימ"ש קמא קבע כי מעיון בהחלטת ביהמ"ש הצבאי לערעורים עולה כי שני טעמים הביאו אותו למסקנה בדבר חולשת ראיות התביעה:

א. באירוע המדויק אליו התייחס עמירה, בשבת שלאחר חג הקורבן הוא תאר אירוע של ג'יפ שניצת, אלא שביומן האירועים לא התגלתה אינדיקציה לכך, וכי גם לא נעשה ניסיון לברר נקודה זו.

ב. העובדה ש עמירה הפליל רשימה של 17 אנשים מבלי שנשאל שאלות מתבקשות על מנת להרחיב את הפרטים הראשוניים מהווה קושי להעניק להפללה משקל לכאורי מלא.

11. בימ"ש קמא קבע כי יש אמנם בעדות הסמ"פ בכדי לחזק את פרט האישום השני המיוחס למשיבים שכן יש בעדות זו בכדי לתמוך בעדות עמירה במידת מה, אולם אין בה בכדי לפתור את הקושי עליו הצביע החלטת בית המשפט לערעורים בדבר היותה של ההפללה "רשימת מכולת" כללית מדי ומבלי שנשאלו שאלות מתבקשות.

בפני בימ"ש קמא הציגה גם ההגנה ראייה חדשה והיא מסמך רפואי בעניינו של משיב מס' 6 אשר ממנו עולה כי מיום 20.11.09 עד 10.12.09 היה משיב זה מאושפז בבית החולים ברמאללה עקב פציעה מפגיעת כדור שנורה ע"י כוח צה"ל בפלג גופו התחתון- באשכים.

משמעות ראייה זו, בהנחה שיקבע שיש לה משקל, היא שאותו משיב מס' 6 שהופלל ע"י עמירה כלל לא נכח באירועים האמורים, ואם הוא אכן לא נכח, מי לידינו יתקע שכל המופללים האחרים אכן נכחו במקום.

זאת ועוד, עמירה ציין באמרתו כי משיב 6 נפצע באשכיו (ללא ציון מועד ומקום) כתוצאה מירי שנורה ע"י כוח צה"ל וגם המשיב 6 ציין באמרתו כי נפצע מירי כאמור שבוע לפני חג הקורבן.